מנין חז"ל למדו שהמטה היה עשוי מסנפירינון

מנין חז"ל למדו שהמטה היה עשוי מסנפירינון

"והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם" (יז,ו).

וזו לשון המכילתא "והכית בצור - מכאן היה רבי יוסי בן זימרא אומר המטה הזה של סנפירינון הוא, והכית על הצור אינו אומר כאן אלא והכית בצור וגו'".

עלינו להבין כיצד למד ר' יוסי דבר זה מההבדל בין "בצור" לבין "על הצור"!

ההכאה היתה על ידי צור

ההסבר הפשוט בדברי ר' יוסי הוא, שכוונת התורה באומרה "בצור" היא שמרע"ה היכה את הסלע על ידי צור, דהיינו על ידי המטה שהוא קשה

כצור, והוא סנפירינון, שהיא אבן קשה מאד שיכולה לשבור צור, שהוא היה סוג האבן שממנו עשוי היה הסלע ככתוב "על הצור" (שם). ואילו היה כתוב "על הצור" משמעו על היכן היה משה מכה עם המטה? על הצור.

כהבנה זו מוכח מדברי מדרש שכל טוב וזוהי גירסתו "במטה שבידך הכה בצור, זהו פשטיה דקרא, אלא אמר ר' יוסי בן זמרא כו' אלא בצור, כלומר בצור שבידך".

אלא שבהמשך המדרש שם הקשה על פירוש זה כך: "ולא מסתבר, דכתיב ויצאו ממנו [בהמשך הפסוק], דמשמע ממנו, מאותו הצור שאתה מכהו" (ספר תורה שלמה אות לא).

הבנה אחרת בדברי ר' יוסי בן זימרא

ניתן לתרץ את דעת ר' יוסי בכך, שכוונתו היא, שהתורה במילה "בצור" התכוונה לשני דברים, גם להיכן שמרע"ה היכה וגם לדבר המכה, דהיינו המטה, שהוא עשוי כצור.

אמנם יש לענ"ד הבנה אחרת בדברי ר' יוסי בן זימרא. ניתן לומר שהוא למד את דבריו באופן אחר ממה שהסברנו עד כה, והוא מדויק היטב בלשון קודשו של רש"י. התורה כתבה "בצור" ללמדנו שהמטה בקע את הסלע ונכנס לתוכו, ולכן התורה כתבה "ב", ללמדנו שהמטה נכנס בתוך הסלע. ואילו היתה כותבת "על הצור", משמע שהמכה הכה על גבי הסלע ויצאו מים, מבלי שהסלע נבקע.

על ידי פירוש זה מתורצת היטב קושית מדרש שכל טוב על דברי ר' יוסי. כיוון שבאמת כוונת התורה באומרה "בצור" היא לסלע שהוכה, ולכן כתוב אחר כך "ויצאו ממנו", דהיינו מהסלע. מדרש שכל טוב הבין את כוונת דברי ר' יוסי שהמילה "בצור" מכוונת למטה, כמו שמוכח מדברי המדרש. אבל ר' יוסי התכוון אחרת, כפי שהסברנו, וממילא לא קשה עליו.

כעת מבינים אנו את לשון קדשו של רש"י. לכן רש"י הוסיף "והצור נבקע מפניו", כיון שהלימוד הוא מכך שהצור נבקע ממכתו של המטה, ולמדנו זאת מכך שכתוב "בצור", ואם כן, צריך לומר שהמטה עשוי מחומר קשה יותר מצור, והוא הסנפירינון.